רשומה האחרונה ?!
מאז ומעולם הייתה מלאכת הכתיבה מלאכתם של סופרים, של עיתונאים ושל בלשני השפה. עם התפתחות עידן האינטרנט נפתחה אפשרות הכתיבה לקהל רחב וחדש, וזאת באמצעות ניהול בלוגים וכתיבתם. http://www.cet.ac.il/newsletter/cetnews/2012/April/news5.htm
אם היו שואלים אותי לפני כשנה מה דעתי על אפשרות כתיבת בלוג, הייתי עונה בספונטניות :"אני מוותרת על האפשרות הזאת, היא אינה מתאימה לי, זה לא בשבילי, קשה לי, אני לא יודעת ועוד הרבה נימוקים למה לא !"
היום אני שואלת את עצמי: מדוע רציתי לוותר על האפשרות של כתיבת בלוג באינטרנט?
אני מודעת שביישנות ומופנמות הינן תכונות המפריעות לי לעמוד על זכויותיי, עוצרות מלפתח קריירה ההולמת את כישרונותיי. אין ספק שכל זה שייך לתסריטי העבר, להיסטוריה המשפחתית שלי, להשפעות, למסרים, ולתרבות שקיבלתי.
האם העובדה ,שאני מבינה ומודעת, מספיקה בכדי לשנות את הרגלי ההתנהגות, את צורת החשיבה על עצמי, על תעסוקתי, ועל העולם? במקום "מדוע? " אשאל "מה ניתן לעשות היום לפתרון הבעיה?"
כרגע כאשר נתבקשתי לכתוב את הרשומה האחרונה אני חושבת כמה טוב שלא ניתנה לי האפשרות שלא לכתוב בלוג. קיבלנו הוראה ברורה ומפורטת מד''ר גילה קורץ, לכתוב כל שבוע רשומה אחת. לא ארחיב על השבועות הקשים מלאים תסכול, יאוש ואכזבה. רק עכשיו אני מבינה כי כתיבה בבלוג היא תהליך צמיחה איטי המבוסס על חוויות אישיות הנבחנות מחדש באמצעות לימוד עצמי ולמידה משמעותית. המודעות העצמית ממילא צומחת, באופן טבעי והדרגתי, תוך כדי לימוד בשינויי תפיסה והעמדה. תהליך כתיבה זה נתן לי הזדמנות בעת ובעונה אחת ליישם את המיומנויות אשר רכשתי בקורסים שונים (כלים מתוקשבים, מחקרים מעניינים, מאמרים מדעיים.)
כל רשומה הייתה למידה חדשה בעלת משמעות, אתגר לניסוי, שינוי, גירוי, כלי למציאת הדרך. הדרך אינה מסתיימת בקורסים, אלא היא מסע מלא הרפתקאות, אתגרים, כישלונות והצלחות.
ההוראה הייתה לכתוב בלוג מקצועי, שכותבים אותו מורים, וחולקים בו מידע, דעות ורעיונות. אני חושבת שהודות לכתיבת הבלוג השתנתה תפיסתי הן במישור המקצועי והן במישור האישי.
אני מודה על רעיון כתיבת הבלוג, מודה לשותפים בלימודים, ולמרצים הנפלאים.
