התחלה! והסוף? או "קיצור תולדות האנושות"

Our Story In 2 Minutes

בשיעור עקרונות העיצוב סביבות מתוקשבות עם ד''ר אתי  כוכבי היינו שותפים ליצירת המצגת אשר הציגה בפנינו סוגי פעילויות מתוקשבות . אחת מהפעילויות הנפוצות  הינה הצגת סרטוני יוטוב. השימוש בכלים מתוקשבים חייב להיות רלוונטי, נכון, אמיתי, כאשר התוכן והכלי משלימים אחד את השני, הפדגוגיה והטכנולוגיה משתלבות הסרטון הזה הינו הוכחה לכך. בפסק זמן קצר, באמצעות תוכנה, הצליח היוצר להעביר מסר משמעותי בעל עומק רב. סרטון זה הינו דוגמה מובהקת לכך כיצד הנאה fun   הופכת להנעה- מוטיבציה.    

 Wow , מדהים, מבריק, מרשים, ענק – אלה הם הרגשות אותם חווים בזמן הצפייה בסרטון. בשתי דקות מתעוררים במוח זיכרונות, מחשבות ורעיונות. נדמה לי כי כמות המידע אשר בסרטון  יספיק למספר רב מאוד  של ספרי לימוד. לפי דעתי הסרטון הינו סוג של סיכום היסטורי של  אירועים, תופעות ואסונות .הסרטון עלה  ב27.05.2012   הוא מאוד יצירתי, ברור  משכנע. יצרן הסרט הינו תלמיד תיכון.

הערכה

ידוע שהערכה עצמית נבנית ממעשים. אני מאמינה שצריכים לבנות את ההערכה העצמית של הילדים לא בצורה שקרית. לא באופן חסר משמעות, לא בדרך שמנותקת ממה שהם ומעשיהם. דור הילדים של היום מבין מתי  ההערכה הינה אמתית ומתי  ההערכה הינה שיקרית. למעשה, מחקרים מגלים ששבחים חסרי תוכן מזיקים יותר להצלחתם הסופית כמבוגרים, מאשר התנסות בביקורתיות מתמדת.

הערכה עצמית נבנית בשמירה קפדנית על פרופורציות תוך התחשבות בשונות בינאישית, בצרכים ההתפתחותיים והפסיכולוגיים של הילדים. הילדים יודעים מצוין מתי הם התאמצו, הם יודעים מתי הם מממשים או מתקרבים לפוטנציאל האישי שלהם  ומתי מגיעה להם הערכה מתאימה (אפילו אם תוצאת מאמציהם היא "לא מספיק"). כשמתגמלים אותם על שום כלום, הם נבוכים, ומאוחר יותר מפתחים תחושה מזיקה של "מגיע לי" וכאשר הגמול  לא הולם למאמצים ולתוצרים, מפתחים תחושת תיסכול וחוסר מוטיבציה. כל שבח או תגמול צריך להיות קשור למעשה האמיתי, למאמץ המשמעותי מצד העושה.

כולנו שונים באופן טבעי זה מזה.  השונות היא דבר טבעי ונורמלי. לכן לא ניתן להגדיר ולהעריך בצורה "אוביקטיבית", סטנדרטית.

לפי דעתי  לא ניתן לדבר על ממוצע בין תלמידים ולא ניתן להתייחס לשונות כאל טעות, או סטייה מהממוצע.

ידוע שהמידע במוח זורם ברשתות והלמידה היא תהליך ולא מקום. אני כותבת את הרשומה וחושבת על יחידת הלימוד.

המטלה שקיבלנו בקורס עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות היא שלבית ותוערך באופן מתוקשב. "המודעות לחשיבות נושא הערכה ודרכיה בהוראה ולמידה בכלל וזו המתוקשבת בפרט, הולכת וגוברת. חל שינוי משימוש בכלי מדידה אובייקטיבים וחד משמעיים (מבחן) להערכה חלופית הכרוכה באינטראקציות סובייקטיביות בין המלמד ללומד".( גולן כרמי וד"ר דן בוכניק, 2005)

אני נזכרת בשיעורים של ד''ר גילה לוי עצמון שבהם דיברה על כך שהמוח מאופיין בקישוריות גבוהה. כלומר, התרחשות באזור אחד במוח תשפיע על אזורים אחרים. המוח בנוי ללמידה בהקשר אישי. המוח בנוי ללמידה חברתית. המוח מאד מסתגל ובנוי להגיב למידע מהסביבה.

זה כל כך נכון לגבי.  אני כותבת רשומה וחושבת על היחידה, מודה להזדמנות לחוות את התהליך הלמידה עם חברתי אינה פלוטוב. אני מתחילה להסתגל למטלות ולמשימות הרבות, הקשות, המורכבות והמאתגרות.  

תובנות אישיות

בתום הסמסטר השני ללימודי, ניתן לומר שלכל קורס הייתה מטרה שונה, אך יש אינטגרציה בין הקורסים שתרמה לכל תהליך הלמידה במידה רבה מאוד.

ברצוני להתייחס לרשומות. בחלק ניכר מהן הצלחתי להביע את עצמי, אך ישנן כאלה שהיום הייתי משנה ומוסיפה. לדוגמה: הרשומה כיצד להכין פאזל?

אני מבינה את החשיבות והאחריות של כתיבת הבלוג, מכיוון שזו ההתנסות הראשונה שלי בכתיבה ברשת ולכן ייתכן מאוד שישנן שגיאות ואי בהירות בנושאים מסויימים. על כן אודה על קבלת משוב.

כיצד בחרתי נושאים לרשומות?

למען האמת הם בחרו בי. כל פעם שחזרתי ביום שני מהלימודים, הייתי "פוגשת" פעם אחת בכתבה בעיתון, (ישראל תחנך את פינלנד) פעם אחרת בספר שקראתי, (מ. איבוקה "בגן ילדים כבר מאוחר מידי") פעם נוספת חשיפה לאתר של המורה המקוון, פעם נוספת תוך כדי ביקורי בירושלים, כמו גם אשר בני הבכור שיתף אותי בביקורו ב"מדע על הבר" בו הקשיב להרצאה בנושא הרשומה תרמו לי רעיונות. 

בכל הקורסים נחשפתי ליישומים מתוקשבים, הבניית ידע חדש, מגוון של סגנונות למידה וחשיבה, גיליתי כי כל הנושאים שהתייחסתי אליהם  הינם קרובים לליבי ולתחום העיסוק העיקרי שלי. כל נושאי הרשומות ריגשו אותי  עד מאוד. המוח אינו חלק נפרד משאר הגוף, אלא הגוף שלנו כולו מהווה מכלול שלם רגשי.

נדמה לי שהודות לכתיבה, הרגשתי פחד, תסכול, חוסר אונים, חוסר זמן, בילבול, ספק, התפעלות, שמחה, הזדהות, סיפוק ואושר.

חשבתי ופעלתי פעמים רבות באופן אינטואיטיבי  אשר אינו ברור ואינו מוגדר מראש. שיניתי, מחקתי, הוספתי, חיפשתי  ולא תמיד הגעתי לפתרון. היו רגעים בהם לא מצאתי תשובות ברורות, התווכחתי עם עצמי. המסקנות היו לעתים קרובות סותרות זו את זו.
אני מודה על ההזדמנות ללמוד, לחשוב, לצמוח, להתפתח, לשתף ולתרום . "העולם החדש עמוס בשינויים הנעשים בהינד עפעף וכן התרגלנו לחשוב שזהו גם קצב התפתחותה של הנפש. אך למעשה שינוי אמיתי דורש מחשבה, זמן והשתדלות. האם אנו באמת רוצים שינוי? האם אנו מוכנים להשתנות בעבורו?" (מתוך "אין מקום רחק", רבי נחמן מברסלב) והתשובה היא כן!

תובנות אישיות on Prezi